תקציר: לכאורה, פרופ' ירון זליכה היה אמור לככב היום בערוצי התקשורת, שהרי מי מומחה גדול ממנו לשערוריית המחירים שאנו חווים בשנים האחרונות? לכאורה, היינו צריכים לראות את 'המפלגה הכלכלית' שהקים בסקרי הבחירות של הערוצים השונים, שהרי ברור לכל כי מפלגתו תרוץ בבחירות. מדוע הוא לא שם? כי גורמים רבי כוח עושים הכל להדירו מהתקשורת ומהסקרים, ויעשו הכל למנוע ממנו להיבחר.

ניצב משנה בגמלאות, ד"ר פנחס יחזקאלי הוא שותף בחברת 'ייצור ידע' ואיש אקדמיה. שימש בעבר כראש המרכז למחקר אסטרטגי ולמדיניות של המכללה לביטחון לאומי, צה"ל. הוא העורך הראשי של אתר זה.

זהו מאמר המבטא את דעתו של הכותב ואת הערכותיו המקצועיות בלבד.

זהו מאמר ראשון העוסק בפרופ' ירון זליכה. למאמר האחר:

• פנחס יחזקאלי: הרעיון המחולל של פרופ' ירון זליכה, שיביא לדעיכת המחאה.

*  *  *

לכאורה, פרופ' ירון זליכה היה אמור לככב היום בערוצי התקשורת, שהרי מי מומחה גדול ממנו לשערוריית המחירים שאנו חווים בשנים האחרונות? לכאורה, היינו צריכים לראות את 'המפלגה הכלכלית' שהקים בסקרי הבחירות של הערוצים השונים, שהרי ברור לכל כי מפלגתו תרוץ בבחירות. מדוע הוא לא שם?

הוא לא שם, כי גורמים רבי כוח עושים הכל להדירו מהתקשורת ומהסקרים, ויעשו הכל למנוע ממנו להיבחר. אבל בסקרים החסויים הוא מופיע גם מופיע, ובשיח המקצועי של יועצים אסטרטגיים, מדברים על זליכה כהפתעת הבחירות הבאות.

טוענים שם, שבעוד שהשמאל בונה בטעות על נפתלי בנט, שיעביר קולות מהימין לשמאל, זליכה יהיה האיש שימשוך קולות דווקא מהשמאל לימין. שהוא הפתרון האידאלי לאנשי השמאל הרבים שהתפכחו, אבל אינם מסוגלים להצביע למפלגות הימין הקיימות.

אויב אליטת ההון הישראלית

פרופ' ירון זליכה הוא דמות יוצאת דופן בעולם הכלכלי פוליטי בישראל. בן 33 בלבד היה, כשמונה ע"ל שר האוצר בנימין נתניהו בממשלת אריאל שרון לתפקיד החשב הכללי במשרד האוצר, אחד התפקידים החזקים בישראל, ושרת בו בין השנים 2003 ל-2007. יותר מכל אחד אחר, הוא היה האחראי למה שכונה 'הנס הכלכלי' שחולל נתניהו בכלכלה הישראלית. בסדרת פעולות קדחתנית - שמזכירה מאוד את אופן כניסתו לתפקיד של דונלד טראמפ - הוא בלט במאבק בשחיתות, בריכוזיות ובשוק ההון. זליכה ביסס לעצמו תדמית של "כלכלן לוחם" נגד קבוצות ההון, ו'אין ארוחות חינם': תדמית זו גם גררה התנגדות מצד האליטות הפוליטיות והכלכליות (שטרית, 2021). הוא הפך לדמון הגדול של הטייקונים, המונופולים, הבנקים, הקבלנים, ההון והשלטון, כמו גם לאויבם המר של שרים וראשי ממשלה - משרתי אליטת ההון, שניסו לבלום אותו - כמו אולמרט ושרון (תנחשו למה...).

הוא פוטר והוחזר כחושף שחיתויות. ספג איומים על חיי משפחתו ונאלץ להעמיד שומרים ליד ביתו. ולמרות הישגיו, הצליחו אויביו להרחיקו מהזירה הפוליטית. אם תרצו, זליכה ניצב לבדו מול 'אליטת ההון' הישראלית, שעשתה, עושה ותעשה הכל למנוע את עלייתו לעמדות כוח פוליטיות, ויודעת למה.

על רקע זה, אין פלא שניסיונותיו לחזור לפוליטיקה נכשלו/הוכשלו:

אחרי ההתנסות באוצר, עבר זליכה לעולם האקדמי, כראש החוג לחשבונאות בקריה האקדמית אונו. ניסיונו לחזור לפוליטיקה כשר אוצר, בראשות מפלגה משלו, "המפלגה הכלכלית החדשה", לא צלח עד כה, למרות פופולריות ראשונית וההצגה של חזון כלכלי מגובש, שקשה לסתור אותו. הוא נכשל בשתי מערכות בחירות ולא הצליח לעבור את אחוז החסימה (מפלגה חייבת לקבל לפחות 3.25% מכלל הקולות הכשרים בבחירות, כדי לזכות בייצוג בכנסת ולקבל מושבים):

• בבחירות לכנסת ה-24 (2021), המפלגה קיבלה כ-0.8% מהקולות.
• ובבחירות לכנסת ה-25 (2022), היא קיבלה כ-0.29% מהקולות.

לאחר שניסה לרוץ ונכשל, הכין 'שיעורי בית' בשקדנות המאפיינת אותו, עבד קשה ובנה מפלגה ורשת בוחרים של שלוש מאות אלף עוקבים, רבים מהם צעירים שטרם גיבשו דפוס הצבעה קבוע. אם יצביעו עבורו, הם שווים ל- 8 מנדטים בנתוני הבחירות הקודמות. הוא מקיים עשרות כנסים בכל חודש, וצבר עד כה 50 מליון לייקים ברשתות, עדות לכך שהוא קיים בשטח, ועוד איך... זו סוג של חריצות, שאפיינה בעבר את יאיר לפיד לפני שהפך ל'פוליטיקאי מקרטון' העושה את רצון מממניו. היום הוא מגיע לבחירות כשקהל תומכים מאחוריו, בתקופה של מחירים שאיבדו פרופורציה, טייקונים משתוללים המממנים מחאה שהופכת מדינה לכאוס, ו'רעידת האדמה' שחולל טבח ה- 7/10, שהבליטה את הצורך בשינוי מערכת הפוליטית המסואבת בישראל. האם יצליח?

זליכה חותר בעצם, לשחזר את המודל הפוליטי של משה כחלון

הפוליטיקה הישראלית ידעה דמויות 'פורצות דרך' שמוצבו כאדריכליו של תיקון חברתי וכלכלי. משה כחלון, עם מהלך "מהפכת הסלולר", נכנס לקונצנזוס הציבורי והתקשורתי; ירון זליכה, לעומתו, נדחק עד כה לשוליים. מדוע?

משה כחלון שימש כחבר ליכוד וכשר התקשורת, וב-2015 הקים את מפלגת "כולנו". הרקע שלו כבן למשפחה מסורתית ממוצא טריפוליטאי - יחד עם האג'נדה החברתית־כלכלית שגובשה סביב "מהפכת הסלולר" - הציבו אותו כאלטרנטיבה אמינה הן בעיני התקשורת והן בקרב ציבור בוחרים רחב (Ben-Porat & Mizrachi, 2019). כחלון הצליח למצב את עצמו כ"מרכז חברתי", שהמערכת ידעה להכיל.

כחלון ביסס את המודל הפוליטי שלו על "פופוליזם חברתי" ממוקד מטרה, תוך שהוא מציב את עצמו כלוחם למען האזרח הפשוט והמעמד הבינוני אל מול מונופולים וריכוזיות במשק. הצלחתו להיבחר נבעה מיצירת תדמית של "בולדוזר" ביצועיסט, איש מהשורה שהגיע לפסגה ופועל למען הציבור ממנו בא. הוא זנח במכוון סוגיות מדיניות וביטחוניות, והתמקד כמעט אך ורק בנושאים חברתיים-כלכליים שהשפיעו ישירות על יוקר המחיה של כל אזרח.

ההוכחה המרכזית להצלחתו והבסיס לכוחו הפוליטי הייתה רפורמת הסלולר שביצע כשר התקשורת. באמצעות פתיחת השוק לתחרות והורדה דרמטית של מחירי התקשורת, הוא העניק לציבור הישראלי "קבלה" ברורה ומוחשית על יכולותיו. על בסיס ההצלחה הזו, הקים את מפלגת "כולנו" והבטיח לטפל בבעיה הכואבת ביותר – משבר הדיור. לאחר שנבחר ומונה לשר האוצר, הוא השיק את תוכנית הדגל שלו, "מחיר למשתכן", שהציעה דירות מוזלות לזכאים. אף שהשפעת התוכנית על השוק הכולל שנויה במחלוקת, היא מיקמה אותו בחזית המאבק בבעיה שהטרידה את הציבור יותר מכל. המודל שלו, אם כן, היה פשוט ויעיל: לזהות בעיה כלכלית מרכזית אחת, למתג את עצמו כפתרון היחיד לה, ולרכוב על גל התקווה וההערכה הציבורית כל הדרך אל מוקדי הכוח.

בעוד כחלון סיפק סיפור פשוט ומוכר – הורדת מחירים בסלולר – זליכה דיבר על רפורמות מערכתיות מורכבות. עבור ציבור בוחרים רחב ותקשורת שמעדיפה נרטיבים פשוטים, ההצעה של כחלון הייתה נגישה; הצעתו של זליכה – מאתגרת (Mizrachi, 2020). בנוסף, כחלון נתפס כמי שמוכן להתפשר ולשתף פעולה עם האליטות, שלא בלמו אותו, בעוד שזליכה הציב את עצמו בעמדה אנטגוניסטית, שמעמידה אותו כאיום הישרדותי ממש, גם להם וגם למחאה שהם מממנים, ובה בעת ניזונים ממנה.

הדרת זליכה: ניתוח סוציולוגי

השוואה בין כחלון לזליכה ממחישה כיצד מנגנוני הדרה פוליטיים ותקשורתיים פועלים בישראל. כחלון הוכלל בזירה בזכות סיפור פשוט ולגיטימי, בעוד זליכה נדחק החוצה בשל תיוגו כמאיים על מבני הכוח. תיאוריות של הדרה פוליטית, שדה פוליטי וסימון סטייה מסבירות את התהליך. במבט לעתיד, סיכוייו הפוליטיים של זליכה תלויים בעיקר בהתגברותה של מצוקה כלכלית מחד גיסא, וסלידה מהטייקונים מאידך גיסא, שתחדד את הצורך באלטרנטיבה רדיקלית.

מה שעובר על זליכה, בדרכו לעמדות כוח, מכונה בסוציולוגיה הדרה מוסדית: התקשורת והממסד הפוליטי מנעו וימנעו ממנו את הלגיטימציה הנדרשת להתבסס כשחקן מרכזי. על פי בורדייה, לשדה הפוליטי יש הון סימבולי ומנגנוני כניסה, ומי שאינו נהנה מתמיכה של קבוצות הכוח נותר מודר (Bourdieu, 1991). כחלון זכה להון כזה בזכות פרויקט קונקרטי שנתפס כהצלחה ברורה; זליכה, לעומת זאת, נתפס כבעל שיח רדיקלי מדי.

בהתאם לגישתו של ליפמן על הצורך "ליצור הסכמה" (Lippmann, 1922/1997), התקשורת נוטה להעצים קולות המשרתים את השיח ההגמוני, ולהשתיק קולות שנתפסים כמאיימים עליו. זליכה הציע שבירת דפוסים כלכליים עמוקים של קשרי הון-שלטון, מה שנתפס כאיום ישיר על קבוצות אינטרסנטיות, ששולטות גם בנרטיב התקשורתי.

הספרות הסוציולוגית על הדרה מדברת על מנגנוני שוליים (marginalization mechanisms) המופעלים נגד שחקנים שאינם "משחקים את המשחק". זליכה לא השתלב בקונצנזוס, לא נקט בגינונים פוליטיים מקובלים, ולא הציע עד כה מסר אחד פשוט, שמערכת הבחירות יכולה לאמץ. 'תאוריית סימון הסטייה' של בקר (Becker, 1963) רלוונטית גם היא כאן – שכן זליכה סומן עד כה כקיצוני, או כ'בלתי ריאלי', מה שדחק אותו לשוליים.

סיכוייו הפוליטיים של זליכה בבחירות הבאות, תלויים בשני אילוצים:

1. בהקשר המבני – ככל שמשבר המחירים בישראל יעמיק, הצעותיו עשויות להפוך לרלוונטיות יותר לציבור, בוודאי לציבור הבוחרים הצעירים, שדפוסי ההצבעה שלהם טרם גובשו (Shafir & Peled, 2002).
2. ובהקשר התקשורתי – הוא חייב לעקוף את ערוצי ההדרה (למשל דרך רשתות חברתיות). אחרת, יתקשה לחדור מחדש לשיח המרכזי.

את מה שתלוי בו במערכת האילוצים הזו זליכה מממש היטב:

• אין לו צורך במימון חיצוני, כך שהוא איננו תלוי בטייקונים.
• הוא יצר רשת תומכים עצומה ברשתות החברתיות.
• הישגיו בעבר מעניקים לו הילה של כמעט 'קוסם' בעניינים כלכליים.
• גם שנאת הטייקונים אליו היא נכס עבורו בעידן של קיטוב.

גם ההיבטים החיצוניים דומה שמשחקים, עד כה, לטובתו:

• העלאות המחירים, שאיבדו כל רסן, והציבור קץ בפוליטיקאים במפלגות הקיימות, ששבויים בידי מממניהם מאליטת ההון הישראלית. יש בציבור כמיהה ל'נס כלכלי' בתחום המחירים - בוודאי מחירי הדיור - דוגמת מה שחולל כחלון עם שוק הסלולר.
• אנו חיים בעולם שבו רשתות התקשורת הממוסדות הולכות ומאבדות מכוחן, בוודאי ערוצי הליבה בישראל, המתויגים כסוכנויות השפעה והדהוד של מסרים פרוגרסיביים. זה מקטין מאוד את הזדקקותו של זליכה להם, ומקטין את יכולתן 'להשתיק' אותו, ולהעלימו מעין הציבור.
• 'רעידת האדמה' של ה- 7/10, יוצרות כמיהה ציבורית למשהו נקי ואחר.

כל אלה הופכים אותו לאיום הישרדותי עבור אליטת ההון ולמפלגות הקיימות. כיצד יתמודדו עם האתגר?

[לאוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית', לחצו כאן]

מצאת טעות בכתבה? הבחנת בהפרה של זכויות יוצרים? נתקלת בדבר מה שאיננו ראוי? אנא, דווח לנו!

נושאים להעמקה

• הרחבת המושג: 'אסטרטגיה'.
• אוסף המאמרים: 'הכל על אליטת ההון הישראלית'.
• אוסף המאמרים על 'הפרוגרסיבים החדשים ואנחנו'.
• הרחבת המושג: 'כאוס'.
• הרחבת המושג: 'אין ארוחות חינם'.
• אוסף המאמרים על על אמון ולגיטימציה.

מקורות והעשרה

• פנחס יחזקאלי (2014), אסטרטגיה, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2024), הכל על אליטת ההון הישראלית באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 4/11/24.
• פנחס יחזקאלי (2022), הפרוגרסיביים החדשים ואנחנו באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 5/1/22.
• פנחס יחזקאלי (2023), 'אליטת ההון' – קווים לדמותה של האליטה הנוכחית של ישראל, חלק 1, ייצור ידע, 1/10/23.
• פנחס יחזקאלי (2014), אין ארוחות חינם, ייצור ידע, 2/5/14.
• פנחס יחזקאלי (2014), כאוס, ייצור ידע, 12/4/14.
• פנחס יחזקאלי (2025), על אמון ולגיטימציה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 15/1/25.
• פנחס יחזקאלי (2025), על השתקה ותביעות השתקה באתר ייצור ידע, ייצור ידע, 30/8/25.

• Becker, H. S. (1963). Outsiders: Studies in the sociology of deviance. Free Press.
• Ben-Porat, G., & Mizrachi, S. (2019). The politics of welfare in Israel: Reform and retrenchment. Routledge.
• Bourdieu, P. (1991). Language and symbolic power. Harvard University Press.
• Lippmann, W. (1997). Public opinion. Free Press. (Original work published 1922)
• Mizrachi, S. (2020). Populism and socio-economic policy in Israel. Israel Affairs, 26(2), 203–221.
• Shafir, G., & Peled, Y. (2002). Being Israeli: The dynamics of multiple citizenship. Cambridge University Press.
• שטרית, א׳. (2021). ירון זליכה: האיש שניסה לטלטל את הכלכלה. הארץ.